<h1>המנהיג הלכ' תשעה באב</h1>
<h2>דף יג.</h2>
וכת' רבי' היי ז"ל שאם נזדמן לאשה טבילתה בזמנה בשבת שחל להיות ט' באב בתוכה ואין לה בגדים להחליף וכן (את) [אם נטנפו כליה] מותרת לרחוץ ולכבס כבחולו שלמועד דלא אסירא רחיצה באותה שבת, ועוד תנן [מו"ק י"ד ע"א] אילו מכבסין במועד הזבין והזבות נידות וי[ו]לדות וכל העולים מטומאה לטהרה הרי אלו מותרין, וכן אם אין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו בחולו שלמועד, וכן אם (נטרפו) [נטנפו] בגדיו ואין לו כדי להחליף. ואני מוסיף על דבריו, השתא בט' באב שאסור להושיט אצבעו קטנה במים, התירו טבילת נידה בזמנה דתנן כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט' באב בין ליום הכיפו' לרחוץ ולכבס בשבת שחל ט' באב להיות בתוכה לא כל שכן דשרי ואין ספק בדבר. אב"ן.
כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט' באב בין ביום הכפורים, ואסור להושיט אצבעו במים בט' באב כדרך שהוא אסור ביום הכפורי', ואם היה מלוכלך רוחץ כדרכו ואינו חושש. [ירוש' [תענית פ"א ה"ו] היה הולך אצל רבו יעבור במים בים או בנהר ואינו חושש ואם נטנפו כליו מרחיצן במים ואינו חושש].
<h2>דף כו:</h2>
במ' סופרי' ראיתי, הקורא בה' מגילות מברך על מקרא מגילה ובנביאים וכתובי' מברך לקרוא בכתבי הקדש. ולאחר קריאת ספר הקינות אומ' על נהרות בבל וגומ' אל הסלע ושלום. אב"ן. וצריך לקונן על ירושלם ולסיים בנחמה וכן עמא דבר.
וכת' רב היי ז"ל אע"ג דאמ' בירושל' דתענית [פ"א ה"ו] ודפסחי' [פ"ד ה"א] מקום שנהגו א"ר זעירא נשייא דנהיגן דלא למשתא חמרא ודלא למיכל בשרא מן דאב עליל עד אפוקי תעניתא מנהגא שבו פסקה אבן השתייה, מה טעם כי השתות יהרסון, מנהג כל ישראל דלא למשחט מריש ירחא דאב כי אם בט' באב מו' שעות ולמעלה, לפי שעד היום נמנעו מלשחוט שלא יבוא לאכול מהם, וביום התענית שאין אדם אוכל אין לגזור ולחוש, וכן מנהג בבבל.
משנכנס אב ממעטין בשמחה. שבת שחל ט' באב להיות בתוכה אסור לספר ולכבס, ובחמשי מותרין מפני כבוד השבת. גמ', [כ"ט ע"ב] מאמתי אסור לספר ולכבס מראש [חדש] ועד התענית דברי ר' מאיר, רשב"ג אומ' אינו אסור אלא אותה שבת בלבד, הלכה כדברי שניהם להקל כר' מאיר עד התענית ולא אחרי התענית, וכרשב"ג אותה שבת בלבד ולא מר"ח. למדנו מזה דימים שלפני התענית באותה שבת בלבד אסורים ולאחר התענית מותרין, ובין לכבס ללבוש או להניח עד אחר התענית אסור, וכיבוס וגיהוץ להעביר חומרתא לצחצחו אסור, וכלי פשתן אין בהם משום גיהוץ, ומותר (לרוחץ) [לגהצן] אבל אסור ללובשן. כללו שלדבר כלים חדשי' לבנים המגוהצין בין שלפשתן בין שלשאר מינין בין מגוהצין עכשיו בין מתחילה אסור ללובשן, אבל כלים ישנים או כלים חדשים צבועין המגוהצין קודם לכן מותר ללובשן.
ערב ט' באב לא יאכל אדם שני תבשילין לא יאכל בשר ולא ישתה יין, ובסעודה המפסקת קאמ' ובשר שאסור כל זמן שהוא כשלמי' שהוא זמן שמחה, מיכאן ואילך מותרת, אבל יין מגיתו [מותר]. וכת' רבי' היי ז"ל, שני תבשילין שאמרו כגון אורז ועדשי' המבושלין שהן שני מינין אסור, ובשר אפי' תבשיל אחד ובסעודה המפסקת. וה"ר יצחק בן גיאת כתב, כל שני תבשילי' הן דרך כבוד אדם ואסרום חכמי' אפי' ממין אחד שלקטנית או מירק וכ"ש משני מינין, דלא יאכל שני תבשילי' מטעמי' ר"ל ועשה לי מטעמי' כתרגו', ודומייא דבשר שמחלק אדם לשתי קדירות לשני מיני תבשילי'. ובתוס' די"ט [פ"ב] ובירוש' [ביצה פ"ב ה"א] הכל מודים שאם בישל שני מינין בקדירה או שפרפר (דג) [ביצה] על גבי (ביצה) [דג], או שחתך קפלוטות תחת הדג שהן שני תבשילי', ובע"פ ושוין בדג וביצה שעליו שהן שני תבשי' התם לזכר בעלמ' לפסח ולחגיגה, וכן ההיא די"ט לעניין עירובי תבשילי' הכא ריבוי תבשילי' הוא דרך כבוד ואסור, הא לאו הכי לא, ולמדנו דתבשילי' הוא דאסור, הא שני מאכלים שאין מבושלי' לא, ושני תבשילין הוא דאסור אפי' אם הם נאכלי' חיין, ומ"מ למדנו מהני דתבשילין הוא דאסור הא כל שני מאכלי' חיין או מיני פירות הרבה לא, ושני תבשילי' אסרו אפי' אם יהיו נאכלי' חיין מדלא הפליגו בדברי'. אב"ן הירח"י. ולא אמ' אלא בסעודת המפסיק בה, והוא דאכיל לה מו' שעות ולמעלה אבל אם אכיל לה מו' שעות ולמטה אף בסעוד' המפסיק בה או מו' שעות ולמעלה בסעוד' שאין מפסיק בה מותר לאכול [בשר] ולשתות יין. וכל זמן שמותר לאכול מותר לרחוץ, ואע"פ שאכל ושתה כל צורכו בסעודה המפסק' ויש שהות ביום לאכול ולשתות ורוצה לאכול הרשות בידו, ולרחוץ ולסוך, וכן כולן, וכן בערב יום הכפורי', כן כת' רב היי גאון ז"ל.
<h2>דף כט:</h2>
וכת' רבי' היי ז"ל שאם נזדמן לאשה טבילתה בזמנה בשבת שחל להיות ט' באב בתוכה ואין לה בגדים להחליף וכן (את) [אם נטנפו כליה] מותרת לרחוץ ולכבס כבחולו שלמועד דלא אסירא רחיצה באותה שבת, ועוד תנן [מו"ק י"ד ע"א] אילו מכבסין במועד הזבין והזבות נידות וי[ו]לדות וכל העולים מטומאה לטהרה הרי אלו מותרין, וכן אם אין לו אלא חלוק אחד מותר לכבסו בחולו שלמועד, וכן אם (נטרפו) [נטנפו] בגדיו ואין לו כדי להחליף. ואני מוסיף על דבריו, השתא בט' באב שאסור להושיט אצבעו קטנה במים, התירו טבילת נידה בזמנה דתנן [תענית י"ג ע"א] כל חייבי טבילות טובלין כדרכן בין בט' באב בין ליום הכיפו' לרחוץ ולכבס בשבת שחל ט' באב להיות בתוכה לא כל שכן דשרי ואין ספק בדבר. אב"ן.
הא דתנייא ט' באב שחל להיות בשני ובחמישי מפסיקי' וקורי' ג' בכי תוליד ומפטי' אחד השלישי ר"ל וכן בתעני' צבור, וכן במנחת הכפור.
ובפסוקות, ואע"ג דמתפל' אדם שלמוצאי שבת בשבת ואומ' הבדלה על הכוס, (או) [אם] חל ערב ט' באב בשבת אין לו להבדיל על הכוס, דכיון דבעי למימ' המבדיל נפקא ליה שבתא מפומיה ומיחייב ליה בתוספ' עינוי ולא מצי טעים כדאמ' ליה רב לר' ירמיה מי בדלת וא"ל אין בדילנא, למדנו שכיון שקיבל עליו שבת אסור במלאכה הכא נמי, אבל על הנר ועל הבשמי' יכול לברך, דליכא למימ' ליבדיל אכסא, ולטעמיה ינוקא דלמא אתי למסרך כדאמ' בקידוש דכפורי' בפ' בכל מערבי' [עירובין מ' ע"ב]. אבל בהשלמת תעניתו בדיל על הכוס, שהרי שנינו מי שלא הבדיל במוצ' שבת מבדיל והולך כל השבת כולה עד רביעי בשבת, (וכת' רב עמרם חל ט' באב להיות בשבת או במוצאי שבת אוכל כסעודת שלמה כו'). ואני אומר דליטעם יינוקא דליכא חשש דאתי למסרך אלא בקדוש הכפור שהיא משנה לשנה, אבל חל ערב ט' באב בשבת שאינו משנה לשנה לא, דומייא דברית מילה שכתבת' בשם רבני צרפת, שאם בא בתענית צבור מברכי' עליו וליטעם ינוקא ומהאי טעמא ומבואר בכפור ובברית מילה. אב"ן.
וט' באב שחל להיות בשבת אוכל ושותה כל צרכו ומעלה על שלחנו כסעודת שלמה המלך בשעתו. ואוכל בשר ושותה יין ואפי' בסעוד' המפסק', דאי לא תימ' הכי אלא בסעוד' שאינה מפסק' אף בחול מותר לאכול בשר ולשתות יין בסעוד' שאינה מפסק', ומה מעלה יהיה בזה בשב' יותר מחול, וכן עיקר, ואין ספק בדבר. אב"ן. וכן פי' כל חכמי ישראל, אבל מה שכת' רב נטרונאי ז"ל, ואף ט' באב שחל להיות בשבת או ערבו אסור לאכול בשר ולשתות יין בסעוד' המפסק', אינו עיקר כלל. וכת' רב היי ז"ל וה"מ במקום שנהגו שלא לפרוש מבשר ויין מר"ח ועד התענית, אבל במקום שנהגו לפרוש מבשר ויין מר"ח ועד התענית יעשו כמנהגם.
ומה שכתב רב עמרם ט' באב שחל להיות בשבת שדוחין אותו למחרתו, או שחל במוצאי שבת דאוכל כסעוד' שלמה כו' ובסעוד' המפסיק בה אם רצה לאכול בשר מליח ולשתות יין מגיתו הרשות בידו, אין נראה דהא בחול נמי אף בסעוד' המפסק' מתיר בגמ' לאכול בשר מליח שעבר זמן השלמי' ולשתות יין מגיתו. אב"ן.
<h2>דף ל.</h2>
יש מקומות שנהגו להפסיק ערב תשעה באב בחול בתבשי' שלעדשים שהוא לעניין אבל, כש"ח ויזד יעקב נזיד אמ' עשו ליעקב מה טיבו שלתבשיל זה, אמ' לו שמת אבי אבינו מה עדשה זו גלגל, אף העולם עשוי כגלגל, ומה עדשה זו אין לו פה, כך (אין לו) [אבל אסור] לדבר (שאסור הוא לו), הה"ד וידום אהרן ושלו'. ויש שמפסיקי' בביצים שאין להם פה ועגולים כגלגל וכעניין אבל ושלום. ויש טובלין פיתן באפר ואוכלי', ובגמ' דתענית ירוש' [פ"ד ה"ו] בסוף מן דהוה אכיל כל צרכיה הוה צבע פיסתיה גו קיסמא אמ' זו היא עיקר סעודת ט' באב לקיים מה שנ' ויגרס בחצץ שיניי. מגילת סתרי'. ובבבלי ר' יהודה ב"ר אלעאי היה נוטל פת במלח וקיתון שלמים והיה אוכל בין תנור לכיריים ודומה כמי שמתו מוטל לפניו, ושלו'. והמנהג שאין שאילת שלו' בט' באב, בתוספ' דתעני' [פ"ד] ובירוש' [פ"א ה"ח] אין שואלי' בשלו' חבירים בט' באב, אבל משיבין את ההדיוטות בשפה רפה. ולארס אשה בט' באב בירושל' דתעני' פ"ק ר' אבא בר נתן אמ' קומי ר' יוסי ור' אחא בשם ר' עקיבה בר אידי אסור לארס אשה בט' באב בערב שבת, הא דתימ' בשלא לעשות סעודת אירוסין הא לארס מארס, ושמואל אמ' אף בט' באב יארס שמא יקדמנו אחר, ובבתולה נשאת ירוש' איתא להא. מגילת סתרי'.
וכתב רב היי ז"ל, הא דתנייא כל המצוות הנהוגות באבל נהוגות בט' באב לחומרא הוא לעיניין איסור רחיצה וסיכה ונעיל' הסנדל ותשמיש המיטה, אבל להקל ולומ' מקצת היום ככולו כאבל לא, אלא כל היום כולו אסור בכל אילו, ויהא בנדוי מי שמקל באלו באותו היום וכן בתענית צבור.
וכת' רב עמרם בט' באב ערבי' ושחרי' ומנחה אומ' רחם בבונה ירוש'. ואני ראיתי מנהג צרפ' ופרובינצ' לומ' ערבי' ושחרי' רחם ולמנחה נחם, וירא' לי כי עד המנחה הרי הוא כמי שמתו מוטל לפניו ואין ראוי לקבל תנחומי' עד המנחה שהוא כנסתם הגולל, וכן מנהג לשחוט משם ואילך ושלו'. אב"ן. ורב סעדיה ז"ל אמ' במנחה בלבד אומ' אותו וכן עמא דבר כרב עמרם. ירוש', [תענית פ"ב ה"ב] יחיד המתפלל בט' באב צריך להזכיר מעין המאורע, מה אומ' רחם יי' אלהי' כו', אמ' ר' כל דבר שהוא להבא אומ' בעבודה, וכל דבר שהוא לשעבר אומ' בהודאה ואין המנהג כן, והטעם לפי שצריך לומ' בכל ברכה מעין כל ברכה וברכה אם ירצה כמו שאם היה צריך לרפואה אומרה בברכת חולים, לפרנסה אומ' בברכת השנים, לכן ראוי לאומ' בבונה ירושל' הדומה לאותה ברכה. אב"ן.
וכת' רבי' היי ז"ל במקום שנהגו להוציא ס"ת בשחרי' בלא תיק ושלא לומ' אשרי העם שככה לו ובמנחה בתיק שלו, ואומ' אשרי העם (ו)אל ישנו מנהגם מפני המחלוקת ושלו'. [להניח תפלין בט' באב אע"פ שנא' בהן פאר ואנו מתאבלין על ירושלם ותניא כל המצות הנוהגות באבל נוהגות בט' באב, יראה לרבנו יצחק מדנפירא ז"ל שמותר להניחן מדתניא במועד קטן [כ"א ע"א] אבל יום ראשון אסור להניח תפלין, מכאן ואילך מניח וכיון שמניח שוב אינו חולץ דלא חמיר ט' באב שהיא אבלות ישנה מיום שני ואילך לגבי אבל שהותר בהן].
<h2>דף ל:</h2>
ט' באב שחל להיות במוצא' שבת אין אומ' ויהי נועם ולא סדר קדושה, שכל מקום שאין אומ' ויהי נועם אין אומ' סדר קדושה, כמו אם חל י"ט במוצ' שבת או באמצע שבת שאין בו מעשה ידינו. ורב צמח ז"ל אמ' דאין אומ' ויהי נועם אלא ובא לציון גואל ואתה קדוש וכו[ליה] סדרא, אבל ואני זאת בריתי אין אומ' מפני שקראו קינות, ואי אפשר לומר ואני זאת בריתי לפי שיש בסופו לא ימושו. ורב היי כת', בבבל ובכל סביבותיה אין אומ' ויהי נועם ואומ' תחתיו קינות, אבל מנהג לומ' ערבי' שחרית ומנחה ואני זאת בריתי, ולמה לא נאמ' והעם עוסקי' באיוב ובקינו' ובירמיה. אבל ראיתי בצרפת ופרובינצ' שמדלגין [ובא לציון גואל וכן] ואני זאת בריתי, וכן באבל לפי שאין גאולה בלילה, (וכן ובא לציון גואל) [גם] ביום זה אין להזכיר גאולה. [ולאותן האומרי' ובא לציון גואל ביום, יראה לי לפי שהוא יום [שנולד בו משיח] אע"פ שהוא יום חרבן כדאמרי' באיכה רבתי שנולד בו משיח ששמו מנחם דההוא ערבאי דהוה אזיל באורחא חמא ליהודאי דהוה רדי בפדן תורין, א"ל בר יהודאי בר יהודאי שרי חרצך שרי פדנך דאיתחריב ירושלם, שרא ליה הדרתו א"ל בר יהודאי בר יהודאי אסור חרצך אסור פדנך דאיתיליד משיחכון ומה שמו מנחם והיכא איתיה בדוכתא פלן אזל תמן ולא אשכחיה, קרא עליו המקרא הזה כי רחק ממני מנחם משיב נפשי. מנהג גירונדא שאין אומ' בט' באב פרשת קרבנות ולא משנתן ולא מדרשן, לפי שבטל התמיד, ואע"פ שבי"ז בתמוז אירעו את אבותינו ה' דברים כדאמרי' בראש השנה וחד מניהו בטל התמי' חזר לן עד ט' באב שנתבטל מהכל עד היום, ובימינו יתוקם תמידא די לא למספד]. וכן שמעתי בארץ ישראל מדלגי' היום שירת הים ולמנצח מזמור מדלגין בכל מקומו' בצרפ' ופרובינ', [ו]כן בבית האבל שאינו נכון לומ' שירה ולא ואני זאת בריתי משום סופו, ובט' באב וכן באבל שנינו שאסור לקרו' בתורה נביאי' וכתובי' משום שנ' פקודי יי' ישרים משמחי לב כו'. אב"ן.
